• Grey Facebook Icon
  • Grey Instagram Icon

כל הזכויות שמורות ל-"דליה שוחט - HappyHome" 
נייד: 050-5898945

  • דליה שוחט - HappyHome Stories

היפוכונדריה: גלולה להנעה לפעולה


פוסט ארוך. עם תובנות ואנרגיות טובות. עברתי יום הזוי היום. התעוררתי רגיל בבוקר ורגע לפני היציאה כשאני מתחילה ללבוש חולצה לבנה מול המראה, אני רואה את זה.... לא, זה לא עודף המשקל שמפריע לי כבר כמה חודשים, זה לא הגוף הלבן שעדיין לא הבין שזה קיץ והחורף מאחורינו. זה היה כתם בצבע סגול כהה-שחור (בניגוד לרקע הלבן...) לא, אני ובעלי אוהבים מאוד. אין מכות בבית. לא נפלתי. לא זכור לי שהוקצתי (יש מילה כזאת?) וגירדתי.... לא קיבלתי מכה.... באותו הרגע: לחץ. כמעט, כמעט מפסיקה לנשום. מהר פונה להיגיון ול"שרירי" האיפוק והרוגע . כן, צריך להתאמן על זה. בכל גיל. השעה 7 בבוקר. "אין רופא שייקבל אותך עכשיו" - אני חושבת עם עצמי. מראה ליוני, בן זוגי, הוא ברוגע המתמיד שלו: "בטח קיבלת מכה, אולי זאת עקיצה...." הפסקתי לשמוע.... המון מחשבות עברו לי בראש. טפו – מחלה – טפו – וירוס – טפו – זיהום בדם. "דיי! תהני מהרגע " צועקת בלב לעצמי. יוני ואני יצאנו לקפה. פגשנו חברות. כן, יום חמישי היום. אז מה? מחר אני עובדת. היום אני אשב לכתוב לבלוג. הראתי להן את הכתם – "החבר" החדש שלי. מקווה מאוד שחבר זמני.... בחוכמת נשית מאוד, הן הרגיעו אותי. וגם היו מאוד מעשיות. "כן, תתקשרי לרופא שאת סומכת עליו ואם תרצי, אבוא איתך..." אמרה אחת מהן. הצלחתי לקבוע תור לרבע שעה אחרי הרגע שהתקשרתי. !Thanks GOD no.1 חברה באה להחזיק את היד ולעזור לי להעביר את הזמן בלי לתלוש שערות..... לאחר 25 דקות המתנה, הרופאה קיבלה אותי. "אין לי מושג מה זה" – היא אמרה. "אתן לך הפנייה דחופה לרופאת עור שאני מכירה ואבקש שתקבל אותך היום!" התחלתי להילחץ עוד יותר. טלפונים ונסיונות להשיג רופא במיידי לא צלחו.... גם רופאת העור המומלצת על ידי רופאת המשפחה וגם הרופא הקבוע שלי מתחילים לקבל החל משלוש בצהריים.

ממתינה. החברה באה אלי הביתה והציע שכל אחת תעשה מה שתכננה: לעבוד במחשב, לכתוב. ביחד. והזמן לא זז.

אני מתחילה להיות תזזיתית וכל כמה דקות מרימה את החולצה הלבנה והחדשה לראות אם "החבר "נעלם, או שהפך ל"חבר דמיוני"..... נוכחות החברה מאוד הרגיעה אותי. גם הפייסבוק ושוטטות באתרי יד שנייה ובסוף, התסכול לקח אותי לשחק במשחק של צירופי פירות זעירים כדי לקבל נקודות..... התחרפנתי. קצת. החברה הלכה. הייתה צריכה להכין אוכל לילדים. החיים ממשיכים. אני עדיין מאופקת. אבל מלאה באנרגיה. אנרגיה חיובית שעוזרת לטשטש את הפחד. מתחילה לבצע פעולות שדחיתי חודשים: מיון מסמכים שלי ושל אמא שלי. אירגון חשבונות. פינוי שולחן. לא מצליחה להפסיק. ואז ההתראה המתוכננת בנייד מצלצלת. הגיעה השעה שלוש. מחייגת לרופא שלי.

בצד השני, עונה קול של אישה. "קלרה?" - אני שואלת. "לא. רק רגע" המזכירה השנייה השאירה אותי בהמתנה ואני שומעת את השיחות ברקע. ואני שומעת שמישהי מבטלת את התור שלה. קלרה מתפנה ועונה לי. באסרטיביות אני אומרת: "קלרה, שלום. זאת דליה שוחט. אני זקוקה לעזרתך: התעוררתי עם כתם בצד הבטן ואני חייבת שהרופא ייראה את זה ויגיד לי מה זה" "אין בעיה" – היא עונה. "הרגע ביטלו תור. בואי ב-16:50" נס. כנראה שאני באמת צריכה להגיע לרופא. היום! !Thanks GOD no. 2 ממשיכה להתאפק. מתכננת התראה נוספת לטלפון. הוויז יודיע מתי לצאת. מפעילה מכונת כביסה. הסחת דעת. אוכלת. הסחת דעת..... ממשיכה למיין ולתייק מסמכים. מוצאת מלא דברים לזרוק וקורעת אותם. שחס וחלילה יוני והילדים לא ייצטרכו לטפל בזה אם אני..... מגרשת מחשבות מיותרות..... השעה 16:20. זמן לצאת. נכנסת לאוטו. נוסעת. מתפללת לחנייה. חונה. מניחה בדיסקרטיות על השולחן של קלרה קופסה קטנה של שוקולדים. הרופא מקבל אותי בחיוך. אנחנו מכירים מעל 20 שנה. גם הוא דרום אמריקאי. מרימה את החולצה הלבנה החדשה. הוא מסתכל. מתקרב. "זאת כנראה עקיצה או שקיבלת מכה בלי לשים לב וזה פגע בכלי דם. יש לך שטף דם. בוודאות." הדמעות מתפרצות החוצה. "מה? דאגת?" הוא שואל. עם מבטא וחיוך שמחממים את הלב. "בטח" – עניתי. "אין לך מה לדאוג. זה יעבור מקסימום תוך שבועיים – אני מבטיח" נושמת. חוזרת לאוטו. משוחררת. עוצרת וקונה גלידה. גלידה שווה. מגנון שוקולד. פיצוי. אני מודה. מתיישבת באוטו ועל החולצה לבנה נופלת חתיכה של שוקולד. "לא נורא – יש צרות יותר גדולות מזה" – לא אצלי. !Thanks GOD – no 3

מעדכנת את בן זוגי על מה שאמר הרופא. "אמרתי לך, נכון? ע ק י צ ה ! – אין לך ברירה" הוא מוסיף: "אנחנו נזדקן ביחד – תפסיקי עם הדאגות כבר." מגיעה הביתה. לוקחת מטלית מיקרופייבר טבולה במים ובשנייה מורידה את כתם השוקולד מהחולצה. הכתם על הבטן עדיין שם. שבועיים. נחכה. נתאפק.... האנרגיות הטובות עדיין איתי. ממשיכה לסדר ולארגן בשמחה. מהלימון יצא לימונדה. המשרד שלי נראה הרבה יותר טוב מהבוקר. אני מרחפת ויש לי את כל הסיבות: אני בריאה, יש לי בן זוג חכם ותומך (וגם ילדים מקסימים) יש לי חברות, המשרד שלי מסודר ויש לי חולצה לבנה חדשה ונקייה. THANKS GOD!!!

#קפה

79 views
Subscribe to Our Site